הסיפור שלנו

עלינו בקצרה

עג'ראם, מיזם נשים בדואיות המקדם באופן אקטיבי את העצמתן הכלכלית והאישית של נשים בדואיות מהנגב על ידי יצירה ומכירה של מוצרים מקוריים. אנו תופרות ורוקמות בעצמנו ותוך כדי רוכשות סט מיומנויות בעלות ערך רב, דימוי עצמי משופר ומשאבים ליצירת הזדמנויות לנשים נוספות בקהילה שלנו.

השם שלנו- עג׳ראם

עג'ראם (יפרוק המדבר, או באנגלית: JOINTED ANABIS) הינו פרח מדברי יפה ועדין – אך גם חזק וחסון – המשנה את צבעיו תוך כדי התפתחותו. הפרויקט שלנו מסייע לנו ולנשים בדואיות נוספות לפרוח ולהראות לעולם את היופי, היצירתיות והחוסן שלנו.

הסיפור שלנו – כפר רח'מה

רח'מה הינו כפר בדואי לא-מוכר סמוך לעיירה הדרומית ירוחם. הכפר הוא בית ל-1500 תושבים משבט אלעזזמה, ומעל 50% מהתושבים הם מתחת לגיל 18. אנחנו חיים בצריפים ובאוהלים, בלי תשתיות מים, חשמל, ביוב, כבישים סלולים, פינוי אשפה, או שירותי תרבות, פנאי ורווחה. מרבית המשפחות הועברו לירוחם מאזור מצפה רמון על ידי צה"ל לפני עשרות שנים, אולם אבותינו ואמותינו נדדו באזור עוד הרבה לפני זה, והיו משפחות שהתיישבו פה התיישבות קבע לפני קום המדינה. עד היום, רבים מהגברים ברח'מה משרתים או שירתו שנים רבות בצה"ל, בעיקר כגששים.

למרות מאמצינו, ביחד עם תושבי ירוחם, רח'מה עדיין לא הוכר כיישוב, ועדיין אסור מבחינה חוקית לבנות ברח'מה בתים חדשים. אולם גם אם מתעכבת ההכרה הממשלתית ברח'מה, אנחנו אזרחי ישראל, ואנחנו צריכות להתפרנס. המצב הכלכלי הקשה ברח'מה משפיע לרעה על משפחותינו, במיוחד הנשים והילדים.

בגלל המסורת התרבותית והדתית, נדיר שנשות רח'מה עובדות מחוץ לבתיהן. לאישה אחת מרח'מה, סלימה א-סגאירה, היה חלום לפתוח קורס תפירה שיאפשר לנשות רח'מה לעבוד מהבית וכך להתפרנס ולתרום להכנסת המשפחה. יחד הצלחנו להגשים את החלום של סלימה. מאז 2016, אנו נשות רח'מה 'תופרות דרכנו לעצמאות' כלכלית ואישית, ופועלות לתרום לחברה שלנו, בצורה משמעותית שגם תייצר הכנסות למשפחות ותיתן השראה לנשים בדואיות נוספות לעשות זאת. 

dalal.jpg

הפרוייקט- תופרות דרכנו לעצמאות

הודות לתרומתן הנדיבה של נשות מיאמי, רכשנו 16 מכונות תפירה ובתמיכת ריאן קיבלנו הכשרה מקצועית בתפירה. הקורס הראשון נפתח ביולי 2016 ובגלל הביקוש הגבוה פתחנו קורס נוסף ב-2017. במהלך הקורס התחלנו לרכוש מיומניות שאפשרו לנו לתפור ולמכור בגדים שיצרנו לחברות בקהילה. תמיכות נוספות עזרו לנו לארגן מספר אירועים שבהם מכרנו את התוצרת שלנו ועברנו הכשרות מקצועיות נוספות בעיצוב אופנה עם מעצב האופנה שאדי מג׳הלטון ובריקמה מסורתית עם מיכל אבישר כהן. בהמשך הדרך התחלנו להיפגש באופן קבוע עם ג׳ורג׳ט אזולאי תופרת מקומית שנתנה לנו תמיכה קבועה ועזרה לנו לשכלל את כישורי התפירה שלנו.

 

כיום המועצה המקומית ירוחם הקצתה לנו מקום במבנה ישן ואנחנו ממשיכות להיפגש באופן קבוע וליצור בליווי של שלומית לזר, בוגרת שנקר ולשעבר מנהלת המתפרה בקיבוץ סעד ומונה בן ישי, מעצבת, יוצרת ומנכלית חברת סטפאפ שתומכת בפרוייקט.

בעבודתנו אנחנו לא רק יוצרות אפיקים להעצמה כלכלית אלא גם מביאות את יכולתנו וכשרונותינו לידי ביטוי בהשראת הנשים הבדואיות מהעבר שמלאכת הריקמה היתה בעבורן הזדמנות לביטוי עצמי ויצירה מעבר למלאכות היומיומיות. אנחנו משמרות את המלאכות המסורתיות המדהימות של התרבות שלנו ויחד עם זאת משלבות אלמנטים מודרנים מחיינו היום.
 

המיזם משפר את חיינו באופן משמעותי וגם את חיי המשפחות שלנו, עם הזמן הפכנו למודל עבור נשים אחרות (וגם גברים) בכפר שלנו ומעבר לו.

האימפקט- איך הפרוייקט משפיע על חיינו

יש שיטענו כי המודרניזציה פגעה במעמד הנשים הבדואיות, אנחנו כבר לא נאחזות בתפקידים המסורתיים של האמהות והסבתות שלנו. עם זאת כנשים, התחושה שאנחנו מספקות פרנסה משמעותית למשפחתינו מעצימה מאוד.

אנחנו מגיעות מהמסורות הבדואיות העתיקות ולא לוקחות מובן מאליו את ההישגים שאנחנו משיגות במיזם עג׳ראם. נשים בקהילה שלנו סבלו וסובלות מחוסר עצמאות כלכלית וחברתית, מוגבלות בניידות ומחוסר ביטחון עצמי עמוק. אנחנו גאות בהיותנו כוח לשינוי בחברה שלנו.

רכשנו מיומניות מקצועיות, מוטיבציה, ביטחון עצמי, כלים להרוויח את הפרנסה שלנו מהיצירתיות שלנו. שילוב העבודה עם אורח החיים שלנו איפשר לנו להתעלות מעל המחסומים התרבותיים ואנחנו כבר יכולות לחוש את השינוי באופק כאשר האופק שלנו ממשיך ומתרחב, כמו השמיים האינסופיים של המדבר שאנחנו אוהבות כל כך.